בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
קולנוע סרטים

טקס האוסקר ה-82 יערך היום

Hollywood - הוליווד בשדרות ייסגר בין היילנד השדרה אורנג הערב דרייב הכנות לשטיח אדום ,טקס האוסקר 82 וטקס פרסי האקדמיה בתיאטרון קודאק.
הסרט הישראלי עג'מי ברשימת המועמדים הסופית,מועמד בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בטקס שיערך היום . הקהל בתיאטרון על שם וולטר ריד שבלינקולן סנטר המתין ב-9 בינואר למה שהוגדר כ"ערב עם ג'ף ברידג'ס". רשמית, זו היתה תוכנית הערב: הקרנת סרטון של רגעי שיא מ-40 שנות הקריירה של השחקן, לאחר מכן ברידג'ס יעלה לבמה לשאלות ותשובות, ולסיום יוצג הסרט שהיה פריצת הדרך שלו ב-71', "הצגת הקולנוע האחרונה". האירוע תוכנן בקפידה כדי לאפשר לחובבי קולנוע להעמיד פנים שהם לא משתתפים בקמפיין לאוסקר. הבעיה היחידה היא שאיש לא קנה את זה, והקהל רחש רכילויות על סיכוייו של סרטו החדש של ברידג'ס, "Crazy Heart", לזכות בפרס האקדמיה. "זה הכל חלק ממאמצי האוסקר שלו", סיפרה אשה אחת לחברתה. "אם ג'ף ברידג'ס לא היה מתמודד, הייתי לגמרי בעד קולין פירת על 'סינגל מן'. אבל הגיע תורו של ג'ף".
"ראית את 'אחים'?" ניסתה החברה. "טובי מגווייר גרם לי לבכות". "זה לא תורו"."אבל הוא היה נפלא!"
"זה לא תורו".

"ככה זה עובד?"
"לדעתי כן". הלוואי שיכולתי לדווח שהמועמדויות לפרסי האקדמיה של השנה, שהוכרזו ב-2 בפברואר, היו תוצאה של תמרונים מבריקים או תכסיסים שטניים של מיטב המוחות, ותגובות נגד מתוכננות היטב בחדרי מלחמה של האולפנים. אולם למרות ספקנות מוצדקת לעתים קרובות לגבי התהליך, מועמדות לאוסקר אי אפשר לקנות. או לפחות לא באופן פשוט כל כך. לא סתם קוראים לתקופה שלפני טקס פרסי האקדמיה "הקמפיין לאוסקר". בדומה לבחירות, זו התקופה שבה הבוחרים עדיין ניתנים להטיה יותר משהם יסכימו להודות.
אין בקמפיין הזה חדרי פיקוד, אבל יש מועמדים שמובילים בשלב מוקדם ומתפוגגים, התקוממויות מהשטח, ואפילו פריימריז. בסופו של דבר, מרבית המועמדים מתברגים לרשימה מתוך שילוב של תכנון מוצלח, סרטים טובים ומזל. למשל, המפיצים של "Crazy Heart", פוקס סירצ'לייט, רכשו את הסרט ביולי, ואז, כשחשו שישנה פירצה בשדה השחקן הטוב ביותר, הקדימו את יציאתו מאביב 2010 לדצמבר 2009. זה היה הימור טוב; הקרנת הבכורה בהיקף מצומצם של סרטו של הבמאי והכותב סקוט קופר, שבו מגלם ברידג'ס זמר קאנטרי המחפש כפרה, התקבלה בביקורות חיוביות בדיוק כשכמה מהמתחרים האפשריים שלו (דניאל דיי לואיס ב"Nine" ומארק וולברג ב"מבט מגן עדן") חטפו מהמבקרים.
אבל העובדה שברידג'ס נותן הופעה ראויה לשבחים לא הספיקה. וכאן נכנס לפעולה הקמפיין לאוסקר.
אין מאמץ או הוצאה כספית שיכולים לגרום לחברי האקדמיה להצביע בעד שחקן, במאי או תסריט שהם לא אהבו. אולם מה שקמפיין אוסקר נבון (כמו קמפיין פוליטי מוצלח) יכול לעשות, זה להפוך מישהו או משהו לחלק מסיפור רחב יותר. ל"Crazy Heart" היה סיפור טוב: ברידג'ס, שחגג השנה יום הולדת 60, היה מועמד פעמים רבות אך מעולם לא זכה באוסקר. במלים אחרות, הגיע תורו.

מיתוג אוסקר מוצלח גורם למצביעים לחוש כי בבחירת שם מסוים הם מביאים עלילה אל סופה הטוב. סיפורים מעטים מסוג זה באמת מועילים, אך בכל עונת פרסים הסרטים נאבקים לספר אותם.

הסיפורים הטובים ביותר נמצאים בשימוש שנה אחר שנה: לדוגמה, סיפורו של "הסרט הקטן שעשה את זה" - סרט עצמאי בתקציב נמוך, דוד בין הגולייתים האולפניים, שמושך לעתים קרובות את המצביעים ששונאים את עקרון "גדול יותר זה טוב יותר" של הוליווד. סירצ'לייט (שבתור זרוע של "פוקס המאה העשרים" לא ממש מתאימה להגדרת האנדרדוג) שיחקה על זה במשך שנים - בהתחלה עם "מיס סאנשיין הקטנה", אחר כך "ג'ונו" ולבסוף עם "נער החידות ממומביי". אולם השנה התווית הזאת נתפסה בשלב מוקדם בידי "פרשס" של לי דניאלס, שגם מחזיק ב"סיפור סינדרלה", הודות לכוכבת הטרייה שלו, גבורני סידיבה.

זה לא מקרי שכל הסרטים המובילים את המירוץ לסרט הטוב ביותר משתמשים בתוויות אחרות, יעילות לא פחות, של עונת האוסקר. תמיד יש שמתקוטטים על "הסרט המדבר על התקופה". בשנה שעברה, "מילק" הוכתר ככזה כש"הצעה 8" (משאל העם לביטול ההיתר לנישואים חד מיניים) אושרה בקליפורניה. השנה זה הסרט "תלוי באוויר". הטרגי-קומדיה של ג'ייסון רייטמן על תקופה של קיצוצים, הביסה בקושי גם את "מטען הכאב" (היי! סוף-סוף סרט על מלחמת עיראק שמצליח!) וגם את "אווטאר" (היי! סרט שגם מתנגד למלחמה וגם בעד הסביבה!) בקרב על המשבצת הזאת. כל אחד מהסרטים האלה מתגאה בהצדקת-אוסקר משלו: קתרין ביגלו יכולה להיות האשה הראשונה שזוכה באוסקר לבמאי הטוב ביותר, ומעניקה ל"מטען הכאב" את ה"הזדמנות לעשות היסטוריה", בעוד ש"אווטאר" זוכה להיות "ההימור העצום שהשתלם", כמו גם "חביב הקהל".

עבור שחקנים, ישנם עוד מיתוגים, כמו "הזר שלמדנו להעריך" (כריסטוף ואלץ מ"ממזרים חסרי כבוד") ו"הקאמבק" (לא בשימוש השנה. אולי מיקי רורק ב"המתאבק" עדיין לא הרפה ממנו). אולם יש רק אחד שהוא חסין אש: "הגיע תורו". השנה, מי שאמור היה להחזיק בו הוא קולין פירת, שסיפק את אחת מההופעות המרשימות ביותר של 2009. אולם עם "Crazy Heart" הבעלות עברה לברידג'ס, שנתפס בתור מישהו שסבל מהתעלמות לא הוגנת (אלמנט חיוני של "הגיע תורו"), לאחר שהפסיד את האוסקר ארבע פעמים, בעוד שפירת מעולם לא היה מועמד, ולפיכך מעולם לא הפסיד. תפוס את "הגיע תורו" - ולא משנה אם אתה קייט ווינסלט ב"נער קריאה" או מרטין סקורסזה ב"השתולים" - והאוסקר שלך.

באותו ערב בלינקולן סנטר, ברידג'ס דיבר ברוך על איך אביו לימד אותו לשחק, וציין שבקרוב ייכנס לנעליו של ג'ון וויין בהפקה מחודשת של האחים כהן ל"אומץ אמיתי" (תפקיד שעליו, במקרה, זכה וויין באחד מאוסקרי "הגיע תורו" שנוי במחלוקת במיוחד). סיכויי האוסקר לא הוזכרו כלל, חלילה, אולם אין ספק שכשהערב הסתיים, הנוכחים - שבשורותיהם הבחנתי בכמה חברי אקדמיה - היו עמוק בצד של ג'ף.
האם הקמפיינים האלה באמת עובדים? אחרי הכל, הם כרוכים בהוצאות עצומות, המיועדות לעשות לא יותר מאשר להשפיע על מאגר זעיר של מצביעים מתעשיית הקולנוע שטרם החליטו, בתחרות שלעתים קרובות יש לה השפעה זניחה בקופות ועל המוניטין של הזוכים.

אז למה לטרוח? כי הזכייה היא הדבר היחיד בהוליווד, מלבד כסף, שמעניק לאולפנים (אם כי כמעט אף פעם לא לזוכים עצמם) את הביטחון שהם עשו משהו יותר טוב מכל אחד אחר. ובעידן שבו תריסר בלוגרים מתעדים כל תזוזה זעירה במחוג קוונטין טרנטינו שני מימין במסיבה שאחרי הגלובוס
צילומים: אימג' בנק / Getty Images, אי-פי, אי-אף-פי, רויטרסמי-עולה-מי-יורד, מירוץ האוסקר הפך לתופעה המתרחשת לאורך כל השנה, ואף מעבר לזה. אפשר לטעון שעונת הקמפיין הנוכחית החלה לפני 17 חודשים, כשטירונית האינדי "סאמיט אינטרטיינמנט" רכשה את "מטען הכאב" אחרי פסטיבל הקולנוע של ונציה 2008 ועשתה את הבחירה המוצלחת הראשונה של הקמפיין: היא מנעה את הפצת הסרט עד סוף אותה שנה, ושמרה עליו מכוחו של "נער החידות" בטקסים של העונה שעברה.

התחרות השנה היתה טעונה כבר כש"מטען הכאב" הוצג לראשונה ביוני. והיא התגברה כשהאקדמיה הודיעה כי, לראשונה מאז 43', עשרה סרטים יתחרו על פרס הסרט הטוב ביותר. ההחלטה, שנעשתה בתגובה לכך ש"האביר האפל" המצליח לא היה מועמד בשנה שעברה, עוררה תלונות מיידיות על הוזלת ערך המועמדות וכוונה סמויה להיענות לטעם ההמון. אולם כשנחשפו עשרת המועמדים, דבר אחד התברר: השינוי הזה בעצם לא מעלה ולא מוריד. הביטו ברשימה: חמשת המובילים בעשירייה - זאת אומרת, החמישה שקיבלו גם מועמדות לפרס הבמאי הטוב ביותר - כוללים שובר קופות אולפני ("אווטאר"), שני סרטי אינדי ("מטען הכאב", "פרשס"), "ממזרים חסרי כבוד" (סרט אינדי בתקציב גדול עם כוכב אולפנים במרכזו) ו"תלוי באוויר" (סרט אולפני עם כמה תכונות של סרט אינדי - צוות שחקני משנה חריג וסוף אמביוולנטי). זהו שילוב מוצלח - והוא נשמר ואף משתפר עם ההרחבה לעשרה סרטים. האולפנים יכולים לחגוג את פיזור העושר: הסרטים נעשו בעשר חברות שונות.

פופוליסטים שמרנים יכולים להצביע על להיטים גדולים כמו "למעלה" (סרט האנימציה השני אי פעם שהשיג מועמדות לסרט הטוב ביותר) ו"הזדמנות שנייה" (סרט נדוש, אבל לא יותר ממועמדי עבר רבים). אוהבי האיכות יכולים לשמוח עם סרטים בעלי הכנסה נמוכה כמו "לחנך את ג'ני" ו"יהודי טוב". כמעט כולם יכולים להתענג על הכללתו של "מחוז 9", סרט אימה מוקומנטרי עצמאי שהפך לשובר קופות אולפני. ואיי-בי-סי, שתשדר את הטקס ביום ראשון הקרוב, יכולה לחגוג עם רשימה הכוללת חמישה סרטים שהרוויחו יותר מ-100 מיליון דולר. היא לא בכתה?

שבועיים לפני שההצבעה על המועמדים נגמרה, התחרות הפכה לפרועה ממש. לפי האתיקה המשונה של האוסקר, קמפיין נחוש וחסר פשרות להשיג מועמדות הוא מותר, בעוד שמאמץ להשיג את הזכייה עצמה נתפס לא רק כהפגנת צורך נרקיסיסטי בתשומת לב, אלא גם כחסר תועלת, מאחר שמרבית המצביעים מחליטים עבור מי יצביעו לפני שבכלל הוכרזו המועמדים. לפיכך, ההשקעה האמיתית היא במירוץ של אמצע ינואר, כששחקנים, כותבים ובמאים יוצאים לקרנבל סיוטי של טקסים וארוחות צהריים, בראנצ'ים והקרנות, מפגשים עם קהל ואירועי מחווה. סרטים שלא מתגייסים למאמץ הולכים לאיבוד בהמולה. ולכן ברידג'ס הוא הכוכב הכנוע והמתרצה של "ערב עם..." שירות שהוא יעניק גם למחרת במיקום אחר. שבוע אחרי, שאלתי אותו מה הוא מרגיש כשהוא מבלה יותר זמן בקידום סרטו מאשר בעשייתו (הסרט צולם ב-24 יום). "ודרך אגב, בלי לקבל על כך כסף", הוא אמר בחיוך, "שזה מצחיק, כי זו העבודה הכי קשה! אני לא אוהב את האספקט הזה של עסקי השעשועים, אבל כשמדובר בסרט שאני מרוצה ממנו, ורוצה שאנשים יצפו בו, אני נהנה מזה".
ברידג'ס הוא גם חבר אקדמיה, וכששאלתי אם צפה בעשרות הסרטים שמנסים לזכות בקולו, הוא צחק. "אין סיכוי", הודה. בדצמבר האחרון, חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לא העניק לו את פרס השחקן הטוב ביותר אלא דווקא לג'ורג' קלוני (על "תלוי באוויר"). ארוחת הערב של חוג המבקרים היא באופן מסורתי התכנסות מלאת חיים ואלכוהול של שני מינים זרים זה לזה - יוצרי סרטים ומבקרים - ומצב הרוח יכול להשתנות בקלות מעליז למתוח. בלילה ההוא הוא נטה לעבר החמוץ. יו"ר החוג הוא ארמונד ווייט, המבקר הקפדני והמורד במוסכמות של "ניו יורק פרס", שפתח בנאום חמור סבר על דעיכתם של האמנות, המוסר, ההשכלה, ההשכלה הקולנועית והאמינות העיתונאית, בתוספת כמה הערות מזלזלות על האינטרנט. בסיום, לא היו מחיאות כפיים. <ייתכן כי הסיבה לנרגנות של ווייט היא שערב חלוקת הפרסים שלו איבד מכוחו. "יש יותר מדי פרסים", הוא מחה בפני הקהל. כשכריסטיאן ברגר קיבל את פרס הצילום הטוב ביותר על "סרט לבן" הוא הפך את הסאבטקסט של הערב למפורש באומרו: "אני מקווה שזוהי דחיפה קטנה בדרך למועמדות לאוסקר" (וזה אכן כך).

הקדרות הגיעה לשיאה עם הצגת פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר. הזוכה, מוניק ("פרשס"), לא התייצבה לאירוע. "מוניק לא יכלה להשתתף הערב, אבל הפרס שלה", אמר ווייט, שאינו חובב גדול של "פרשס", משך בכתפיו ועבר הלאה בלי מלה אחת בשבחה. זו היתה תזכורת לא מנומסת לסיבה שבגללה מבקרים ויוצרי סרטים לא נפגשים לעתים קרובות יותר.

קלוני, שזכה בפרס השחקן, התייצב למחרת גם לארוחת הערב של פרסי National Board of Review כדי לזכות בו שוב (יחד עם מורגן פרימן). NBR הוא ארגון מסתורי קמעה, בהליך הבחירה שלו, בחוסר בהירותו, ובעובדה שכל מתמודד לאוסקר חייב לעבור דרכו. בימים אלה, סיבת הפרסום שלו היא שהוא מנבא את רשימת הזוכים לפני כל גוף אחר, מה שמאפשר לפרשני האוסקר לבחון באובססיביות את בחירותיו של הארגון בעוד הם מתעקשים שהן לא מעידות על כלום. אולם, חמישה שבועות מאוחר יותר, החלטת NBR להעניק ל"אינוויקטוס" את פרסי השחקן והבמאי הטובים ביותר נראתה כמו ניחוש גרוע.

הידיעות על רעידת האדמה בהאיטי בדיוק התפרסמו, ובעת שהערב הארוך התקדם, העיסוק במכשירי הבלאקברי התחיל - בהתחלה בחשאי, ואז בלי בושה. אולם היו שצפו בנאומי התודה בקפידה רבה. אלה הסבורים שגם ל-30 שניות מול המיקרופון יכולה להיות השפעה מכרעת על האוסקר - רגשנות, שנינות, רגע של קליק עם הקהל, מישהו תמיד משפר או מרע את מצבו. מהשורות האחרונות של החדר העצום צפה איש יחסי ציבור בג'רמי רנר, הזוכה בפרס "תגלית השנה" על הופעתו ב"מטען הכאב". "זה ממש מגניב עדיין להיות תגלית בגיל 39... זה לא מפריע לי", הוא אמר בחיוך מריר בקבלו את הפרס.

"הא!" הזדעק היחצן, כולו אדרנלין קמפיינים, "ראית אותו שם? הוא היה בתרדמת! אנחנו צריכים להעיר אותו או שהוא לא יזכה בכלום". הפאניקה הזאת הולמת שנת מיתון שבמהלכה איש לא ביזבז יותר מדי כסף על פרסומות או מסיבות ראוותניות כמו בכל שנה. קמפיין 2010 מתבסס מאוד על "התקשורת החופשית" - מראיונות באינטרנט, דרך השעה שהתוכנית "20/20" הקדישה ל"הזדמנות שנייה", ועד למדליית התמיכה של אופרה ווינפרי (שמלבד ששימשה בתור הפיה הטובה ב"פרשס", העניקה את חסדי תוכניתה ל"אווטאר", "Nine" ו"תלוי באוויר"). נאום תודה הוא תקשורת חופשית, אפילו אם רק כמה עשרות מצביעים לאוסקר מאזינים לו. נוכח המצב הזה, בהמשך הערב היו שהביעו את אכזבתם מכך שהשחקנית קארי מוליגן לא בכתה על הבמה.

קתרין האמינה? בשלב זה, האקשן עבר ללוס אנג'לס, למה שמוכר לציבור כ"סוף השבוע של הגלובוס". אבל עבור המעורבים בדבר, גלובוס הזהב, שניתן מדי שנה בידי תא הכתבים הזרים של הוליווד הוא רק התחנה האחרונה בשלושה ימים של חגיגות האכלה בכפייה. מתמודדים כמו מוליגן, רנר וסידיבה הם הפנים החדשות העונה, ומצופה מהם להשתתף בכל אירוע. המסיבה הנודדת הזו אינטנסיבית במיוחד בשל המהירות הרבה שבה החום עלול להתפוגג; מתוך 20 המועמדים לאוסקר על משחקם השנה, רק אחד או שניים יוזמנו שוב בשנה הבאה. אכלו ושתו ככל יכולתכם, כי ב-2011, אתם תהיו רק מגישים.

התחנה הראשונה היתה ארוחת הצהריים של המכון האמריקאי לקולנוע, שבו עשרה סרטים זכו לכבוד (גילוי נאות: אני הייתי אחד מהשופטים השנה). הסרטים, שמכל אחד מהם הוצג קליפ, נעו בין הימורים בטוחים לאוסקר כמו "מטען הכאב" דרך בחירות חריגות כמו "Sugar" ו"קורליין" ועד ל"סינגל מן" של טום פורד ו"השליח" של אורן מוברמן, שקיוו לפרוץ לעשרת הגדולים של האוסקר (ראו מסגרת).

"השליח", שהרוויח רק בסביבות 800 אלף דולר, הוא כנראה הסרט הכי פחות נצפה שהיה לו סיכוי לקבל מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (שבסופו של דבר לא קיבל). הסרט מופץ על ידי אוסילוסקופ, חברת אינדי מניו יורק, שעבורה גם מודעת פרסומת אחת, שעולה בין 13 ל-30 אלף דולר, דורשת ניתוח עלות-תועלת. קשה לטעון שהמשחק הוגן כשאתה נוסע בלוס אנג'לס וכל לוח מודעות שני (במחיר של 50 אלף דולר ויותר לארבעה שבועות) מקדם את "ממזרים חסרי כבוד" ו"תלוי באוויר" ("תלוי באוויר" עדיין מנסה למכור כרטיסים. הפרסומות ל"ממזרים חסרי כבוד", שמזמן כבר לא מוקרן כאן בבתי הקולנוע, מיועדות בבירור למצביעי האקדמיה).

בחלק מהטקסים, מעניקי הפרסים טרודים יותר מאשר מקבליהם. בעשור האחרון, טקס פרסי בחירת המבקרים של Broadcast Film Critics Association עבר מערוץ הטלוויזיה E! ל-WB ומשם ל-VH1, שם שיעור הצפייה "נמוך ממה שהרשת היתה רוצה". מפיקי התוכנית הזיזו את המשתה בהוליווד פלדיום ליום שישי של סוף השבוע של הגלובוס, בתקווה שהכוכבים יבואו. מלבד קלוני, שעובד על מבצע ההתרמה הטלפוני למען האיטי, הם באו.

בערב הטקס, המשבר בהאיטי זכה להתייחסות רצינית בהרבה, אפילו עבור בועת הסלבריטאות. טובי מגווייר הפציר בקהל לשלוח כסף. הרוב הינהנו והביטו הצדה בריכוז של מישהו שבדיוק נזכר ששכח משהו בתא הכפפות. ואז מגווייר הציג את הזוכה בפרס שחקנית המשנה - זו מוניק! - וכולם התעוררו. האם היא באמת כאן? כן. וכך נגמרת פרשת "מוניק מבריזה". לא בפיצוץ, אלא בהופעה ב-VH1.

פרס השחקנית הטובה היה הבא בתור, עם תיקו. הזוכה הראשונה, כצפוי, היתה סטריפ. השנייה היתה סנדרה בולוק. קארי מוליגן נראתה מעט מאוכזבת. זה לא פשוט להפסיד פעמיים בתוך שלוש דקות.

בבת אחת החל האולם לרחוש, על אף שמדובר בטקס מעוט צופים (ואכן, סרטון מזויף ובו סטריפ ובולוק מעליבות זו את זו, ואז מתנשקות נשיקה צרפתית, הופיע במהרה ביו-טיוב). בולוק, שמעולם לא התקרבה אפילו למועמדות לאוסקר, נשאה נאום רגשני, משעשע ומתרפס שגרם לאנשים לומר ש"אולי מגיע לה לזכות". לפתע, נוצר העימות ראש בראש המעניין ביותר של העונה, מאחר שהטיעון המצטיין שמאחורי סטריפ ("אין שום צידוק בעולם שלאשה הזאת יהיו פחות פרסי השחקנית הטובה ביותר מאשר להילרי סוואנק") נאלץ כעת להתחרות בזה הפשוט בהרבה של "מי בכלל חשב על זה?!" של בולוק.

בולוק וסטריפ פסעו שלובות זרוע לחדר העיתונות, בעת ששאגת עידוד נשמעה מהתיאטרון כש"מטען הכאב" זכה בפרסי הסרט והבמאי הטובים ביותר (הווייב היה ש"אווטאר" יתחיל את תנופת הפרסים שלו כאן, אבל לא). בולוק ענתה ראשונה לשאלות העיתונאים, סטריפ אחריה. עמדתי קרוב מספיק כדי לראות דמעות בעיניה של בולוק.

הן התלחשו וציחקקו, כשנכנסה לחדר קתרין ביגלו. סיפורה של ביגלו הפך מבחינות רבות לשיאה של ההתרגשות סביב האוסקר; למרות שהיא וג'יימס קמרון התגרשו באופן מנומס ב-91', ומדברים זה על זה בכבוד רב, מתחת לפני השטח בוערת הציפייה לכך שההצבעה של השנה תיכנע לעלילת "נקמתה של האשה לשעבר", ותוכרע במעין הסכם חלוקת רכוש בסגנון קליפורניה: הוא עוזב עם הרווחים אבל היא זוכה בכבוד. וסירובה העקרוני של ביגלו לשחק את המשחק, או להציג את עצמה כמשהו המזכיר אנדרדוג, רק גורם לאנשים לתמוך בה יותר. וכאן, ברגע יחיד לעונה זו, קמרון יצא לחניה ללא פרסים, בשעה שאשתו לשעבר עוד ענתה לשאלות בחדר העיתונות.

בזמן ההמתנה ללימוזינות, שאלתי את ביגלו אם הופתעה מהזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר. הבמאית בת ה-58, עם קריירה של יותר מ-30 שנה, נראתה נבוכה בצורה נוגעת ללב לנוכח גל הרצון הטוב הזורם לעברה. "מעולם לא חשבתי שמשהו כזה הולך לקרות", אמרה.

סטריפ בסביבה?

השבת שלפני הגלובוס כוללת 14 שעות של מסיבות. הן מתוכננות ליצור את הרושם שכולם נהנים, למרות שבמציאות, השילוב של רעש, שרדונה וכריכונים על מגשי כסף בעיקר גורם למשתתפים להרגיש שהם לא מצליחים ליהנות כמו שמצפים מהם. בבראנץ' של טקס פרסי "אינדפנדנט ספיריט" במסעדת סטייקים, כמה מהמתמודדים הקטנים יותר - מ"פרשס", "סינגל מן", "השליח" - התמנגלו אחד עם השני ועם זוכי עבר כמו ג'ודי פוסטר. חלקם הצליחו לעטוף את עצמם בשלוות זן, אולם אחרים התקשו לעמוד בזה.

אחר הצהריים, החגיגה עברה למסיבת התה של באפט"א, אירוע עצום עם כריכונים נטולי קרום וקינוחים עתירי קרם, שנערך על ידי האקדמיה הבריטית במלון בברלי הילס. פט דוקטור, הבמאי והשותף לכתיבה של "למעלה", כבר עשה את המסלול הזה (כשזכה בעבר בארבע מועמדויות לאוסקר), אבל הוא עדיין נראה מעורער. "אני בא למסיבות האלה וחושב שאני מנסה לפחות לעשות משהו", הוא אומר, "אבל אני אף פעם לא מצליח לזכור מה אני אמור לעשות".

בשלב הזה, השיחה התמקדה במירוץ לפרס הסרט הטוב ביותר. "אווטאר" נמצא לפי כולם, "תלוי באוויר" נראה כמו המפסיד הגדול. אולם האם כוכבו באמת דועך? איש לא יודע אם זו האמת או אלה סתם דיבורים, או אם עצם העובדה שיש דיבורים כבר הופכת את השמועות למציאות.

במלון אינטרקונטיננטל באותו לילה, התאחדות מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס מחלקת את הפרסים שלה. "זה לא משהו שאפשר להתעייף ממנו", אומר ואלץ, הזוכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר. "זה פנטסטי!"

לילה אחרי זכייתה בבחירת המבקרים, מוניק פוסעת על השטיח בהתלהבות. הודות לכמה בלוגרים זועמים ושטף של תמיכה בתגובה, היא השיגה את הנרטיב שלה: מוניק היא "הקאמבק" של 2010.

יום הגלובוס נפתח בגשם זלעפות. קטסטרופת שטיח אדום! שחקניות שנראות כאילו חיו רק על סוכריות טיק-טק במשך שלושה ימים התקדמו בזהירות לעבר הכניסה, חנוטות בשמלות בלתי נוחות בעליל, מעוטרות בתכשיטים שאינם שלהן, ומוגנות בידי יחצנים חמושים במטריות.

"אתה יודע מה היה באמת נהדר היום?" אמרה אחת מהן בתום האירוע, "הגשם. ברצינות. בגלל שביליתי את כל סוף השבוע סביב העניין הזה, פתאום, באמצע כל השבחים לכל האנשים האלה, הרגשתי גם תאבת בצע וגם חסרת ביטחון, שאם אני לא זוכה, אז אני לא שווה כלום. ואז ירד גשם, על השטיח האדום, ופתאום כולם נראו רע. רטובים, עם דברים תקועים בשיער. זו היתה הקלה. פתאום היינו שוב כמעט אנושיים".

אם רוחם של לא מעט מהמועמדים התערערה מעט, זה לא רק בגלל מזג האוויר. גם האסון בהאיטי, שכעת מילא את כותרות החדשות, גרם לרבים לחוש מודעות עצמית לגבי מיני הפרזות בהתעסקות בשואו ביזנס.

הלילה "אווטאר" פרץ סוף-סוף קדימה. צמד זכיות לסרט ולבמאי הטובים ביותר סיפק את העדות המוחשית הראשונה לכך שההצלחה האדירה של הסרט עשויה לבלום את "מטען הכאב". מרבית הערב, מצב הרוח בחדר העיתונות היה משועמם. כשקמרון נכנס, כמה עיתונאים כבר התחילו לארוז. אבל קמרון לא ביזבז זמן, וניגש ישר למה שהסתכם בטיעון משולש למה "אווטאר" צריך לזכות באוסקר. הוא הירהר בקול על כך שהזינוקים הטכנולוגיים של הסרט "יאפשרו ליוצרי קולנוע אחרים" לעשות סרטי תלת ממד; ציין ש"אווטאר" הוא סרט המדע הבדיוני השני אי פעם שזוכה בפרס; וסיכם ב"זה מעניין מאוד שסרט הוליוודי מסחרי מרכזי הוא שנוי במחלוקת במידה מסוימת, אם זה בשל הנושא הסביבתי או הנושאים הפוליטיים". זהו שיווק אגרסיבי. הלילה, הוא רצה להחזיק בכל מיתוגי האוסקר: "הסיכוי לעשות היסטוריה", "חביב הקהל" ו"הסרט שמדבר על התקופה".

ואז, הוא הגזים. הוא המשיך לדבר, ועשה את הדבר היחיד שלא כדאי לאיש לעשות בחדר מלא עיתונאים: הוא ירד על מריל סטריפ. כתב שאל אותו למה המשחק בטכנולוגיית "לכידת התנועה" של "אווטאר" לא זכה ליותר הערכה מצד שחקנים. "אני אתן לך דוגמה", אמר קמרון, וסיפר על סטריפ, שנתקל בה אחרי טקס בחירת המבקרים. "תמיד רציתי לפגוש אותה, ודיברתי על ה'לכידת תנועה' ועל איך השחקנים נהנים מזה. והיא אמרה, 'כן, אני יודעת. נהניתי כל כך מעשיית 'מר שועל המהולל'. וחשבתי לעצמי, אוי אלוהים, זוהי דוגמה מושלמת לכל מה ששגוי! היא לא גילמה פיזית את הדמות במשך חודשים. היא נתנה את קולה במשך יום, אולי יומיים, מול המיקרופון!" אפשר היה להרגיש את הבכירים בפוקס בחדר מנסים לשדר לו בטלפתיה: תפסיק לדבר מיד!

חמישה מפיצים ערכו מסיבות באתרים שונים בבברלי הילטון אחרי טקס הגלובוס, שנעו בין זו העליזה של האחים וורנר לזו האומללה של NBC יוניברסל, שהתפוגגה במהרה. אפילו טינה פיי חתכה בתשע וחצי, כי "אני נכנסת לאזור כאבי הרגליים".

הגשם המשיך לרדת חמישה ימים, וכשהמתחרים התכנסו שוב בסוף השבוע שאחרי לפרסי גילדת שחקני המסך, הם נראו כמו רצי מרתון מותשים. הטקס התחיל בחמש בערב, בדיוק כשההצבעה על המועמדים לאוסקר הסתיימה. התשישות וההקלה ניכרו לעין. זהו, הם עשו כל מה שביכולתם, ונותר להם רק לצפות בנימוס בפרסים שהוענקו שוב לברידג'ס, ואלץ, מוניק ובולוק - שבפעם הראשונה עקפה את סטריפ בעימות ראש בראש. "מי בכלל חשב על זה?!" כמנוף לאוסקר כנראה הצליח לה.

אולם הפעם, היא לא נראית מופתעת באופן מכמיר לב. וכמה ימים מאוחר יותר, כש"הזדמנות שנייה" הוכרז כמועמד לאוסקר הסרט הטוב ביותר, כבר אפשר היה לחוש בתחילת תגובת הנגד של "די כבר". קשה לשמור על מעמד האנדרדוג המקסים כשאתה מתחיל לנצח.

המנצח השני של הערב היה ג'ורג' קלוני. כשנשיא גילדת השחקנים, קן האוורד, שיבח אותו על עבודתו בהתרמה הטלפונית למען האיטי, התברר שמעמדו של קלוני בהוליווד השתנה בשבועיים האחרונים. ישנו תמיד שחקן אחד שהתעשייה רוצה שייצג אותה - לאו דווקא השחקן הרווחי ביותר או הכוכב הלוהט, אלא המנהיג הטבעי, זה שמחליט מה הוליווד צריכה לעשות. במשך 15 שנה זה היה טום הנקס. השנה, ייתכן שהתואר החליף ידיים.

שיגעון הפרסים של השבועיים האלה הסתכם במה שנראה כמו מירוץ בין שני סרטים. "אווטאר", הסרט שהרוויח הכי הרבה בהיסטוריה האמריקאית, ו"מטען הכאב", שמעיד על חזון ייחודי ולא מתפשר. "אווטאר", אם יזכה, יהיה הזוכה הראשון בפרס הסרט הטוב ביותר מאז 33' בלי מועמדויות על משחק או תסריט. "מטען הכאב", יהיה הזוכה שהכניס הכי מעט כסף מאז שנות ה-50.

כשהחשודים המיידיים נאספו בלילה הבא בטקס פרסי גילדת המפיקים בהוליווד פלדיום, הרכילות היתה ש"אווטאר" הוא הזוכה הוודאי. איש לא הטיל בכך ספק. אבל אז זכה "מטען הכאב".

"זה היה נפלא", אמר מנהל ותיק בבוקר למחרת. "קתרין ביגלו נאלצה לפסוע ממש לצד השולחן של קמרון. והמבט על פניה, אתה יודע, כאילו, 'לא כל כך מהר, ג'ים'". שבוע מאוחר יותר, היא עשתה זאת שוב, כשניצחה את קמרון בטקס פרסי גילדת הבמאים של אמריקה. האולם, ואפילו המתחרים שלה, היו בעדה. ולא קשה לדמיין מה רבים מהם חשבו: זה תורה, הגיע הזמן.*
המועמדים לאוסקר 2010
כולל כמה מיתוגים שיכולים להועיל

הסרט הטוב ביותר:
1. אווטאר ("ההימור העצום שהשתלם" ו"חביב הקהל")
2. מחוז 9
3. מטען הכאב ("ההזדמנות לעשות היסטוריה")
4. ממזרים חסרי כבוד
5. פרשס ("הסרט הקטן שעשה את זה")
6. יהודי טוב
7. תלוי באוויר ("הסרט המדבר על התקופה")
8. למעלה
9. לחנך את ג'ני
10. הזדמנות שנייה

הבמאי הטוב ביותר:
ג'יימס קמרון (אווטאר)
קתרין ביגלו (מטען הכאב)
קוונטין טרנטינו (ממזרים חסרי כבוד)
ג'ייסון רייטמן (תלוי באוויר)
לי דניאלס (פרשס)
השחקן הטוב ביותר:
מורגן פרימן (אינוויקטוס)
ג'ף ברידג'ס (Crazy Heart) ("הגיע תורו")
ג'ורג' קלוני (תלוי באוויר) ("הוליווד צריכה מנהיג")
קולין פירת (סינגל מן)
ג'רמי רנר (מטען הכאב)

השחקנית הטובה ביותר:
מריל סטריפ (ג'ולי וג'וליה) ("אין שום צידוק בעולם שלאשה הזאת יהיו פחות פרסי השחקנית הטובה ביותר מאשר להילרי סוואנק")
סנדרה בולוק (הזדמנות שנייה) ("מי בכלל חשב על זה?!")
גבורני סידיבה (פרשס) ("סיפור סינדרלה")
קארי מוליגן (לחנך את ג'ני)
הלן מירן (התחנה האחרונה)
שחקן המשנה הטוב ביותר:
כריסטופר ואלץ (ממזרים חסרי כבוד) ("הזר שלמדנו להעריך")
מאט דיימון (אינוויקטוס)
סטנלי טוצ'י (מבט מגן עדן)
וודי הרלסון (השליח)
כריסטופר פלאמר (התחנה האחרונה)

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
מוניק (פרשס) ("הקאמבק")
ורה פרמיגה (תלוי באוויר)
מגי גילנהול (Crazy Heart)
פנלופה קרוז (NINE)
אנה קנדריק (תלוי באוויר)
התסריט המקורי הטוב ביותר:
מטען הכאב
ממזרים חסרי כבוד
השליח
יהודי טוב
למעלה

הסרט הזר הטוב ביותר:
עג'מי (ישראל)
סרט לבן (גרמניה)
הנביא (צרפת)
חלב הצער (פרו)
הסוד שבעיניים (ארגנטינה)
כתבות נוספות:
 
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות