בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
נשים

נשים מוכת

למה היא לא עזבה בסטירה הראשונה? למה היא המשיכה להביא איתו עוד ילדים? ואיך אף אחד לא ידע? שאלות אלו חוזרות על עצמן שוב ושוב כששומעים על אישה מוכה. נכתב ע''י רומי

כעקרון איני מסתירה את העובדה היותי אישה מוכה לשעבר אבל אני גם לא מנופפת בדגל זה בכל מקום בו אני נימצאת. אולם אני מרגישה צורך גדול לספר את סיפורי לאחר הפוסט האחרון שקראתי בנושא זה.

הכרתי אותו חודש לפני שחגגתי 18 חורפים. כשאימי שמעה על הקשר שהולך ומתהדק כעסה עליי מאד וניסתה בדרכה שלה להסביר לי שהוא ממש לא בשבילי, היה לה את המקור הכי אמין לדעת זאת. היא הייתה החברה הכי טובה של אמא שלו. אבל בתור נערה בת 18 העדפתי את מתק שפתיו על פני צעקותיה שלי אימי ותוך חצי שנה התחתנו.

היום במבט לאחור היו שם את כל הסימנים שאהפוך לאישה מוכה אבל בזמנו לא ידעתי לקרוא אותם. כבר ביום החתונה בכיתי ממנו, במשך שנים הצטערתי שלא ברחתי עם שמלת הכלה לפני החתונה.

לחתונה הגיעה אמא שלי בהרגשת אבלות ולאחר מכן ניתקה איתי כל קשר ביחד עם כל המשפחה.

ככה נותרתי לבדי מול השטן. סדרת החינוך שלו התחילה מיד לאחר החתונה הסיבות היו שונות ומגוונות אך עיקרן היה למה היה לי חבר לפניו ???? כן הקינאה אכלה אותו למרות שזו הייתה עובדה בלתי ניתנת לשינוי ואולי בגלל זה. עכשיו כל מה שהיה לנגד עיניי זה להוכיח לאמא שלי שהיא טועה ואצליח לשנות אותו רק עוד קצת ...

מיד ניקלטתי להריון דבר שלא הפריע לו להמשיך "לחנך" אותי, בכוונה איני מפרטת את סדרת החינוך שעברתי אין לי שום רצון לזעזע אף אחד מהקוראים. היה גלוי וידוע שאם לא יוולד בן הוא יתאכזב מאד ולכן עד לרגע הלידה לא הפסקתי להתפלל למרות שבאולטרסאונד היה ברור שזו בת. התפילה לא עזרה לי ונולדה בת (מקסימה). עכשיו יש סיבה נוספת להכות אותי , אני אישה שלא שווה כי הבאתי בת ולא בן.

סיבה נוספת שרק לאחר שנים הבנתי שבעצם היא עיקר הבעיות שלו זו האהבה והרצון שלו לסקס. עכשיו שהייתי בגדר טמאה לאחר לידה הוא היה מתוסכל וגבר מתוסכל בסגנון שלו מוציא את התסכול על האישה למזלי (או שלא...) ניקלטתי מהר מאד שוב להריון, עכשיו ידעתי בטוח יבוא המזור עכשיו יבוא הבן שהוא כל כך מצפה לו והמכות יפסקו. אז ממש לו, נולדה עוד בת עכשיו מבחינתו הוא היה גבר שלא שווה כלום. איך הוא יעיז לומר בחוץ שהוא אב לשתי בנות , הוא לא מחנך טוב את אישתו חייב להמשיך לחנך כדי להביא בן.

אז למה נישארתי??? במצב שהייתי בו לא הייתה לי בחירה מצד אחד אין לי גב אין לי משפחה והייתה לי גאווה לא יכולתי לחזור ולהודות שאמא צדקה הייתי חייבת להמשיך ולהוכיח אחרת, הפגיעה שלה בי הייתה עוד טרייה.

דבר שני שאולי אתם לא יודעים זה שחלק "מהחינוך" זה סדרת איומים והפחדות כמו... אני ארצח אותך... אני אחתוך לך את הפנים... אשרוף אותך חיה.. וכן הלאה. במצב שאת נימצאת את מאמינה שהוא מסוגל להכל ואין סיכוי שבעולם שאתן לו סיבה לרצוח אותי ואשאיר לו את הנסיכות שלי שיסבלו כל חייהם אני אשאר ואסבול ואגן עליהם.

הריון שלישי התפילות התחזקו כך גם המכות עד שבאולטרסאונד ראו בן עכשיו הייתה רגיעה של יותר משנה. כשאני אומרת רגיעה אני מתכוונת שמכות לא היו אבל אלימות נפשית לעולם לא הפסיקה אבל זה היה הרע במיעוטו. טוב עכשיו אחרי שהצלחנו להביא בן החלטנו להביא עוד בן שיהיו שתיים ושניים. אבל בורא עולם החליט אחרת וההריון הזה ניגמר בתינוקת מתוקה נוספת, הוא זרק אותי בביה"ח ונעלם. כשחזרתי מביה"ח הבייתה הנחתי את התינוקת אצל חמותי ובכיתי כמו שלא בכיתי בחיי. ברגע זה הגעתי להחלטה שאני גאה בה עד היום. ילדים אני לא מביאה איתו יותר לא בנים ולא בנות. וב"ה ההחלטה הזו החזיקה מעמד למרות הקושי שבהיותנו דתיים.

עם השנים המכות פחתו אבל האיומים ההפחדות והאלימות הנפשית מעולם לא פסקה. יום אחד אחרי שהצלחתי לברוח עם הילדים הגעתי לרווחה סיפרתי את סיפורי ושאלתי איך הם יכולים לעזור לי. התשובה שלהם הייתה בדיוק מה שעשיתי לאחר שנים, הבנתי שחובה עליי להתלונן במשטרה ורק אח"כ הם יסדרו לי מקום במקלט לנשים מוכות ולאחר תקופה מסויימת יהיה עלי להשכיר דירה ולהיות עצמאית, אף אחד לא הבטיח לי שישמרו עליי אחרי שאעזוב את המקלט. באותו רגע זה ממש לא התאים לי, הם היו ממש קטנים לא הייתי יכולה להסתדר לבד לא יכולתי לצאת לעבוד והפחד עדיין שיתק אותי. חזרתי הבייתה עם הזנב בין הרגליים.

עכשיו הוא ניבהל יותר הוא היה חייב להגדיל את רף האיומים ניראתי כמו מת מהלך. השנים עברו והמצב לא השתנה. יצאתי לעבוד, זה המקום שהרגשתי בטוחה המקום שניתקתי את עצמי מהסבל שממתין לי בבית, אף אחד לא ידע מה אני עוברת עד שיום אחד הוא החליט שגם לפה הוא מגיע, הוא הגיע לבדוק שאני לא בוגדת בו עם סבא גן. הוא התחיל לחטט לי בתיק לבדוק שאין לי מספרי טלפון של גברים התחיל לעקוב אחריי כשאני יושבת עם חברות המצב הפך לבלתי ניסבל מיום ליום.

ערב אחד היה כלי חפירה בבית הוא רצה לשבור קיר ובאותו לילה לא ישנתי מאותה סיבה שגם כמה לילות לפניהם לא ישנתי, פחדתי שהוא עלול להשתמש בכלי הזה לרצוח אותי , אני זוכרת שהבנתי אותו לילה שאו שהוא רוצח אותי או שיאשפזו אותי בבית משוגעים והפעם הפחד ששיתק אותי הוא שדחף אותי להגיע למחרת בבוקר למרכז לנשים מוכות. שם העו"ס המקסימה שהייתי איתה בקשר כבר לפני כן ללא ידיעתו , עזרה לי להבין שאני בעצם עושה החלטה נבונה מאד ומאותו רגע הכדור לא הפסיק להתגלגל. התלוננתי במשטרה , אספתי את שתי בנותיי במונית שהביאו לי מהמרכז (הבת הגדולה והבן היו בפנימיה). לא הסכמתי לאסוף בגדים מהבית עם ליווי של שוטר מרוב שפחדתי כך שהגענו למקלט רק עם מה שעלינו. בזכותם קיבלתי את האומץ להמשיך הלאה.

על השהייה במקלט אולי אספר בפוסט אחר. הפוסט יצא מספיק ארוך גם ככה אבל שני דברים אני מבקשת מימי שהיה לוכוח סבל והסבלנות לקרוא עד כאן.

1– אל תרחמו עליי, אני כרגע מאושרת!!! מה שהיה ניגמר ומת מבחינתי.

2 – אני מאשרת ואפילו מבקשת לשלוח את הסיפור הזה לכמה נשים שאתם מכירים לעולם לא תוכלו לדעת אם הסיפור לא נפל למקום הנכון בזמן הנכון.

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות