בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
ישראלים וחברה

לאכול, להתפלל, לאהוב

לאחר לבטים רבים, לילות מייסרים, דמעות מריבות חרטות, אחרי מחשבות רבות, הלוך ושוב, כן ולא, ושוב סחור סחור מהתחלה מבלי להגיע לסוף, מוצאת אליזבט גילברט את העוז לומר לעצמה שלא כך היא רוצה לחיות את חייה,מאת: דפנה שדה 
שלא לזה היא התכוונה ושיש דרך אחרת ללכת בה.
אין זו הפעם האחרונה שבה תידרש לאומץ הזה שמצאה בתוכה. בגיל שלושים יוצאת ליז למסע השינוי הפרטי שלה, מבלי לדעת עדיין שמדובר במסע, מבלי לדעת מה עוד מצפה לה, אילו הרים תצטרך לטפס, אלו נהרות תחצה, אלו מכשולים תדרש להסיר מן הדרך החדשה שתכבוש לעצמה.
ראשית המסע בתהליך גירושין ארוך כואב ונבזי, והמשכו ביציאה לשהות של שנה בשלוש מדינות, ארבעה חודשים בכל אחת. ראשונה איטליה, שם לומדת ליז ליהנות מחוסר המחויבות, מן הפנאי שעומד לרשותה, מן האוכל האיטלקי המופלא. השניה הודו, אליה נוסעת ליז כדי לשהות באשראם של הגורו שלה, לעשות מדיטציה ולהתפלל וללמוד את הכלים של אהבה וקבלה, קבלה של עצמה וקבלה של האחר. השלישית אינדונזיה, או ליתר דיוק, האי באלי, אליו מגיעה ליז ללא מטרה ברורה אלא מתוך ידיעה שעליה לשהות שם זמן מה ובסופו של המסע תדע שזה המקום בו הגיעה לאיזון ולהשלמה ותגלה שהיא יכולה לאהוב.
זהו יומן המסע הפרטי של ליז, מסופר בקולה כתיעוד-תיאור של קורותיה באותה שנה. לכל אורך הספר היא שומרת על כתיבה אישית ואינה מתפתה להטפה. אין היא חושבת שכל אחד חייב לעבור את התהליך שהיא עברה בדיוק כמוה או שהדרך שלה לשינוי היא האחת והיחידה. ומכאן העניין שהספר יוצר בקורא, סיפור אישי של הדרך הארוכה והמפרכת שאישה עושה כשהיא מחליטה לערוך שינוי בחייה.
שמו של הספר מרמז על החלוקה הפנימית שלו לשלושה חלקים, על פי המדינות בהן ביקרה, או על פי התהליכים אותם עברה אך גם הכתיבה של ליז נדמה שהיא מחולקת לשלוש. חלקו הראשון של הספר צעקני ומוגזם, הכותבת אומנם מצליחה לשעשע את הקוראים במקומות שונים אך המאמץ שלה להצחיק אותם ניכר ופוגע באמינות הכתיבה. בחלק האחרון של הספר הכתיבה רכה ומשלימה, ללא מאמץ, כמו ליז עצמה שסיימה את החלק המפרך של עשיית שינוי בחייה ועתה היא שלווה ובטוחה בעצמה.
למרות שאין זה ספר מתכון או הטפה, בכל זאת הוא מציע בדרכו כמה וכמה תובנות וכלים אך אולי הדבר הראוי ביותר הוא פשוט להתפעל מן האישה הזו שהחליטה באומץ ועשתה, לעצור לרגע ולהעריך את העשייה האישית והפנימית של ליז במסע. יחד עם זאת הספר רחוק מלהיות ראוי לתואר רב מכר וליחסי הציבור רחבי המימדים שנעשו עם יציאתו לאור והפכו אותו לכזה.

"לאכול, לאהוב, להתפלל", אליזבט גילברט, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2008, 399 עמודים.
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות